דף הנצחה לאיתמרי אברהם ז”ל (09/10/1916 – 21/04/1988) ( – ד תשמ”ח )
אברהם איתמרי
אברהם או כפי שהיינו קוראים לו אברם! גם הוא בין ההולכים מביתנו בדרך אין שבים ממנה. בין החברים הבריאים בגוף ובנפש היה. מעטים עד מאוד היו החברים אשר ידעו על מחלה מקננת בלבו של האיש. נאבק בה זמן קצר וערב יום העצמאות, בד’ באייר תשמ”ח נפרד לצמיתות ממשפחתו הענפה, מחבריו לדרך משך יובל שנים, מרוחמה היפהפיה אשר כה רב היה חלקו בטיפוחה. משדות המזרע והמטע, בהם השקיע ממיטב אונו בטיפוחם והלך בלוויית מאות חבריו לבלי שוב.
אברהם נולד באוקטובר 1916, בבקאו שברומניה. מילדותו הרכה ועד בחרותו היה קן השומר הצעיר ביתו השני אחרי בית הוריו. כאשר נואש כרבים מחבריו לקבל רישיון עלייה הסרטיפיקט הידוע, החליט ועשה מעשה, התגנב לאנייה שעשתה דרכה מרומניה חיפה, הסתתר במחסני האנייה ותוך סיכון רב קפץ ממנה, עת זקרה עוגן בנמל, הישר לידי חבריו אשר עבדו כסבלים על הרציף.
נועז היה, לא נרתע מפני קשיים, בעל יוזמה וכושר ביצוע משך יובל שנים. עוד בהיות הקיבוץ בקרית חיים ומצפה בכיליון עיניים ליום התיישבותו מכשיר עצמו אברהם להיות עובד להיות עובד אדמה – פלח. בין ראשוני היוגבים. כיוגב נמנה על קבוצת החלוץ אשר עלתה בדצמבר 1943 על אדמות רוחמה וחורש את התלם הראשון באדמותיה המבותרות. מצליח לפתח יחסים טובים עם בדואי הסביבה – זקנים כצעירים, ולמד מהם רבות על טיב הקרקעות, תנאי האקלים, המשקעים – כל אשר יכלו רק להעניק לו.
לאחר מלחמת השחרור, עם ההתיישבות רבת המידות נקרא אברהם על ידי המוסדות המיישבים לעזור לעולים החדשים, אשר לא ידעו חקלאות מהי, לעבד את חלקות אדמתם לאורך כביש השובלים ואברהם – בהתאם לאופיו עשה את מלאכתו בנאמנות ובמסירות – לילות כימים.
כעבור שנים מעטות עולה קיבוץ השומר הצעיר להתיישבות סמוך לקיבוץ נגבה – קיבוץ שדה יואב שמו. בנים ובנות, צעירים וחסרי ניסיון, המחפשים יד סועדת, עצה מקומית, הדרכה. אברהם נקרא למשימה וממלא אותה באותה התמדה ומסירות, כאשר חברי הקיבוץ הצעיר רואים בו את מפלס הנתיבות בעבודה ובחיי החברה.
עתים היה נדמה לנו שאברהם נוטה לאמירה בוטה וליחס נוקשה קמעא בוויכוח עם חברים החולקים על דעתו. באו ימים בהם היה מנהל קואופרטיב להובלת משאות “הנגב” והפריכו את הנטייה הזו. מעידים על יחסיו החבריים עם הנהגים והעובדים רבים, רבים, אשר עוד בחייו ממש העריצוהו, וביטאו הערצתם כאשר ליווהו למנוחת עולמים. מעיד עליו חבר יד-מרדכי, אשר עבד עם אברהם שש שנים רצופות בהנהלת הקואופרטיב: אברהם כמנהל לא היה מתנשא והיה מוצא שפה משותפת והבנה עם הבאים אתו במגע. להערכה מיוחדת זכה מצד הנהגים הבדואים, ידע שפתם ואורח חייהם והם אהבוהו והעריכוהו כידיד אמת. הוא ניהל את “הנגב” כמפעל נושא רווחים וזאת לאחר שעמד לפני פירוק. במסיבת הפרידה החמה שערכנו לו עם סיום תפקידו היו רבים שמחו דמעה בשל קושי הפרידה.
אמציה – בנו בכורו של אברהם, נושא את שמו של אמציה כהן חבר רמת יוחנן, שנפל חלל בהדפו התקפת פורעי קרוקג’י על המשק בימי מלחמת השחרור. מעטים עד מאוד היו ההורים אשר העניקו לצאצאיהם שמות גבורי ישראל, אשר נפלו על חרבם למען קוממיות ישראל.
אברהם היה איש משפחה נאמן ומסור, שמר על זהריה רעיתו ובכל מאודו אהב את בניו ואת נכדיו. ואמציה בכורו בוכה על מות אבר באומרו בכאב לבו: “נזכור אותך אבא כפי שהיית: טוב לב, חזק, זקוף ושמח. נשמור על אמא כפי שרק אתה ידעת”.
