הדר אלדד ז”ל

דף הנצחה להדר אלדד ז”ל (23/06/1926 – 18/04/2017) ( יא תמוז תרפ”ו – כב ניסן תשע”ז )

אלדד הדר זיכרונו לברכה

ביוני 1926 בטריאסט באיטליה, נולד לפאולו ולאה מלאואורי בנם השני אלדו.

אבא פאולו, בעל תואר ראשון בעסקים, ניהל בית מסחר ליבוא קפה, קקאו ותבלינים, אימא לאה הייתה מורה והמשפחה ניהלה אורח חיים שליו ונוח, שלחה את בניה להתחנך בבתי ספר ממלכתיים ובאוניברסיטה.

אלדו שאחרי המלחמה שינה את שמו לאלדד ותירגם שם משפחתו להדר, גורש בגלל חוקי הגזע מבית הספר וסיים תיכון בבית ספר יהודי, המשיך שנתיים בבית ספר טכני לבניית אוניות והספיק ללמוד שנתיים באוניברסיטה הנדסה ימית.

כשנשאל איזה אורח חיים ניהל אמר: “לפני המלחמה, מסורתי – אחריה, חילוני”.

בעת פלישת הגרמנים לאיטליה נמלטה המשפחה, הסתתרה אצל משפחה בכפר אך התגלתה ונאסרה, אלדו ואחיו הצליחו להימלט ולברוח אל היער הקרוב, ההורים והסבתא נשלחו לאושוויץ.

שומר היער הסתירם בביתו המבודד, בנה עבורם סוכה נסתרת ודאג למזון במשך יותר מחצי שנה, כשהתקדם אליהם קו החזית יצאו בהליכה לילית ארוכה וקפואה אל האזור המשוחרר, ובמשאית צבאית הגיעו לרומא.

ברבות השנים דאג אלדד לכך שהמשפחה שהסתירה אותם תוכר כחסידת אומות עולם, ואכן ברומא, בטקס מרגש הוענקה להם מדליית ההוקרה.

המפגש עם חיילי הבריגדה היהודית נטע בלבו את רעיון העלייה לישראל.

הוא יצא להכשרה לקראת עליה, שם איתרו אותו ואת חבריו שהיו בעלי נתינות איטלקית, אנשי העליה הבלתי לגאלית ואנשי הרכש, הם רשמו את הצעירים האיטלקים כרוכשי ובעלי אוניות ומשאיות שנרכשו לטובת חילוץ פליטי המלחמה.

ב-1948 בעת מלחמת השחרור, על האוניה הקטנה טטיס שהייתה עמוסה מעל לקיבולה, הגיע אל נמל חיפה, משם לשנה בקיבוץ נחשונים ואל קיבוץ רוחמה, כאן כבר החל להיאסף הגרעין האיטלקי.

אחרי כשנתיים נשלח לאיטליה להדריך נערים ועולים, שם הכיר את גבריאלה היא עלתה ארצה , הם נישאו ונולדו להם גדי ורפי.

ברוחמה עבד אלדד בבניין, ובפלחה , ענף אותו אהב, התקדם בו, למד אותו והיה למרכזו במשך 6 שנים.

אחר כך נבחר להיות תמחירן רוחמה בהנהלת החשבונות.

בו זמנית שימש כמרכז ועדות; חברה, צריכה, תרבות, מרכז מערכת ‘הדי רוחמה’ חבר בוועדות; מינויים, משק, קליטה, שיחה, ועדת קלפי, נציג רוחמה במליאת ‘שער הנגב’, במליאת ‘קרן גרשוני’, מדריך החטיבה הצעירה הח”ץ, ומאחר וגם שלט באנגלית איטלקית וצרפתית היה למרכז האולפן לעברית ברוחמה.

את כול התפקידים הללו מילא בהתנדבות , מתוך תחושה עמוקה של מחויבת למקום , להתנהלות הטובה וההגונה שלו.

בנוסף לכול אלה השקיע זמן איכות בתחביביו המגוונים; במשחק טניס על המגרש הישן בגבעת הילדים, במוזיקה קלאסית, ארכאולוגיה וידיעת הארץ.

היה יותר מעשר שנים מרכז החוג לידיעת הארץ של המועצה האזורית ‘שער הנגב’, ארגן ליווה והדריך טיולים, תירגם בהתנדבות מאמרים עבור הוצאת הספרים ‘אריאל’ , בזכותו זוכים חברי רוחמה מדי שנה בלוח-השנה מתנת ההוצאה.

את הידע הרחב שלו במוזיקה קלאסית חילק לא פעם עם חבריו במועדון הוותיקים ‘חברותא’ וההרצאות שלו היו תמיד מלוות בהדגמות, עשירות ומעניינות מאוד.

באחד הדיונים בשיחת קיבוץ, כשהתעורר וויכוח על המושגים תרומה ורווח, כתב אלדד מאמר ארוך בעלון הקיבוץ בו הסביר, כיצד נכון להשתמש במונחים, בסוף המאמר התוודה בגילוי לב: “במצבנו הכלכלי היה רצוי מאוד למסור את מלאכת התמחיר על כול היבטיה למישהו יותר צעיר ודינאמי, שיידע להשתמש במחשב ובכול הידע החדש, ובמאמר מוסגר אוסיף, אל נטיל עליו במקביל גם את עיסוקי הקופה, הכספת, הביטוח, הרישיונות ועוד ועוד…”

המילים הללו שנכתבו לפני כ-30 שנים, רק מדגישות את שלל העיסוקים בהם שלח ידו, ואת כולם עשה בתשומת לב מרבית, בקפדנות מדהימה ומחויבות אמת.

עד יומו האחרון כזה היה אלדד, המחט הדקה על לוח המצפן, רגישה ורוטטת ותמיד מראה את הכיוון הנכון.

סמל להגינות ויושרה, חבר שאפשר לסמוך על שיקול דעתו האוביקטיבת , אבן מסד ייחודית בבניין רוחמה. לגבריאלה, גדי, רפי וכול המשפחה, השתתפותנו הכנה בצערכם

העמוק, אלדד יחסר מאוד לכולנו בהווייתה של רוחמה.

דרורה כהן