דף הנצחה לנחמני (גרינברג) טילי ז”ל (22/02/1899 – 13/01/1983) ( – ה תשמ”ג )
טילי נחמני
ארוכים היו חייה של טילי נחמני, חיים מלאי תהפוכות ומבחנים קשים, אך באחרית ימיה היא זכתה לשלווה ולמעט אושר ורק חבל ששנתה האחרונה היתה כה מיוסרת ועצובה.
טילי נולדה בשנת 1899, בעיירה טרגו-אוקנה שלרגלי הרי הקרפטים, בגליל מולדובה שברומניה. היא היתה ביתם הצעירה של קלרה וברל לבנשטיין. אביה היה סוחר זעיר בחומרי בניין שהצליח לפרנס את משפחתו בכבוד. לאחר שהאם נפטרה, השתתפו שתי בנותיו, בלימה וטילי, לא רק בהחזקת משק הבית, אלא גם בקיום עסקי החנות הקטנה, מקור פרנסתה של המשפחה. (הבן הבוגר עזב את הבית והקים את משפחתו ביער הנפט פלוישטי).
בשנת 1921, כשהיא בת 22, נישאה טילי לנחמן גרינברג (לימים החליף את שמו לנחמני) ועם גמר שירותו הצבאי השתקע הזוג הצעיר בטרגו-אוקנה. בשנת 1925 נולד בנם הבכור יואב. שנתיים אחר כך נולדה הבת, קלרה, ובשנת 1929, הבת השנייה תמר.
נחמן וטילי עמלו קשה לפרנסת המשפחה. טילי ניהלה חנות קטנה בפרברי העיירה ונחמן היה לסוכן נוסע בכפרי הסביבה, עד שבשנת 1931 החליטו בני הזוג לנסות את מזלם בעיר הנפט פלוישטי. לא קלים היו חייהם גם במקום החדש ועל טילי הוטל כל כובד המשא של גידול שלושת ילדיה ובה בעת היא הייתה שותפה מלאה למלחמת הקיום ולדאגות הפרנסה.
בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר הרדיפות האנטישמיות גדלו ברומניה, נשלח נחמן למחנה של עבודת הכפייה באזור נמל קונסטנצה. כל עומס הקיום של המשפחה היה מוטל כעת על כתפיה של טילי והיא אזרה את כל אומץ ליבה על מנת להתגבר על קשיי השעה ועל הסכנות שארבו למשפחות יהודיות רבות באותה התקופה. כעבור שנה וחצי, כאשר נגזר גם על יואב לעזוב את פלוישטי, החליטה טילי לעבור לקונסטנצה, כדי לאחד מחדש את כל המשפחה. גם כאן לא שפר חלקם בהרבה. אך בינתיים מצאו ילדיה את דרכם אל תנועות הנוער החלוציות ואל העלייה לארץ. ואז, דבר לא עיכב עוד את טילי ואת נחמן ברומניה ואף הם הגיעו לארץ בשנת 1950.
גדולות היו תקוותיהם של בני הזוג המבוגרים שיוכלו לשפר את מצבם במולדת החדשה. אבל אלה היו ימים של ייסוד המדינה ושל העלייה ההמונית. הילדים הלכו לדרכם והם עצמם השתכנו באחד הצריפים בעיירה נשר, שליד חיפה. נחמן לא נרתע מעבודת הבניין הקשה והרחיק לנדוד עד רוחמה בחיפוש אחר תעסוקה שלא קל היה להשיגה בגילו המתקדם. טילי נשארה לבדה בעיירה ומצאה לה עבודה בטיפול בילדי המעברה שבמקום. ושוב עמדו לה תבונתה וסבלנותה והצליחה להתחבב על סביבתה.
הצטרפותם של יואב ורותי אל קיבוצנו, שמה קץ לחייהם הקשים של טילי ונחמן. הם החליטו להשתקע בקיבוץ, על ידם. טילי הסתגלה מהר ובחדווה לאורח החיים החדש. תכונות אופייה הנוח ונועם הליכותיה עמדו לה בתנאי חייה החדשים. היא תרמה מניסיונה בעבודתה במחסן הבגדים, התחבבה על החברים ואף עמלה לא מעט לשכך סערות רוחו של נחמן שעוררו קשיים לעיתים קרובות.
קרוב לשלושים שנה חיה טילי אתנו. בחיי הקיבוץ היא מצאה שלווה ובטחון ושמחה להימצא במחיצתם של יואב, רותי והנכדים (ממיכל, נועם ואלון). אך רגשותיה כאם לא נתנו לה מנוח ומדי פעם הייתה שבה ליפו כדי לעזור לבנותיה ולמשפחותיהן בעת מצוקה. בה בעת עם עבור השנים ועם בוא הגיל המופלג התלוותה גם טילי אל נחמן בעבודת האריזה ב”המברשת”, סייעה בידו ונהנו שניהם מההערכה לה היו ראויים.
בחמש השנים האחרונות לחייה, פקדוה מחלות, זו אחר זו. בריאותה הלכה ונדרדרה. מותו של נחמן דיכא עוד יותר את נפשה ונראה היה שרצון החיים עזב אותה כליל. כך, עוד לפני מותה, נעלמה מן הנוף האנושי שלנו אחת הנשים האמיצות, מופת של אם יהודייה מן הדור הישן.
