דף הנצחה לנחום לאורה ז”ל (11/06/1928 – 12/03/2019) ( יח סיון תרפ”ח – ה אדרב תשע”ט )
לאורה נחום
בערבו של יום שלישי,ה-12 במרץ 2019 עצמה לאורה לעד את עיניה.
אחרי שנים רבות של סבל ודעיכה איטית, נפרדה מאיתנו האישה החכמה, האנרגטית והמעורבת בעשייה החברתית שלנו, עד כמה עצוב הוא כי שנים אחרונות אלה האפילו על האחרות.
לאורה נולדה ביוני 1928 לקלאודיו ואינס-דיאנה ויטאלה בעיר אלסנדריה שבאיטליה.
משפחתה, כפי שהיא הגדירה אותה, הייתה משפחה שהרגישה קשורה מאוד לאיטליה ולתרבות האיטלקית והייתה כדבריה; “איטלקיה מדת יהודית”.
סבא של אימא שלה, שרת בצבא האיטלקי, וסבא של לאורה עבד ברכבת בשירות המדינה.
לאורה סימה תיכון ולמדה שלוש שנים באוניברסיטה; כלכלה מדינית.
היא שלטה בשפות צרפתית, אנגלית, איטלקית ועברית.
בשנות המלחמה ברחה עם משפחתה לצפון המדינה, לגבול עם צרפת, שם הייתה קהילה של נוצרים הקרויים “ואלדסים” שהיו בעצמם נרדפים על ידי הכנסיה הקתולית, אבל הם הסתירו משפחות שנמלטו מאימת הפשיסטים האיטלקיים והנאצים.
המשפחה הואלדסית שהסתירה את משפחתה, קיבלה על כך את התואר “חסידת אומות עולם” ב’יד ושם’.
לאורה הצטרפה לתנועת החלוץ והגיעה לרוחמה עם הגרעין האיטלקי ב-1950.
כאן נישאה לדניאל נחום ונולדו להם אילנה, דינה ורות.
ברוחמה התגלתה כאישה דעתנית ובעלת מחשבה עצמאית, היא נשלחה ללימודי הוראה ושימשה כמורה בחברת הילדים של רוחמה.
עברה קורס מזכירי קיבוצים ובין התפקידים הציבוריים שמילאה היו: חברות במזכירות ומזכירת הקיבוץ, מרכזת ועדות חברים, ומינויים היא הייתה יושבת ראש השיחה, מובילת הפורום לענייני חינוך, חברה בוועדה הכלכלית, ההשתלמות, החברה ורכזת האולפן לעברית של רוחמה.
לאורה עברה קורס מזכירה רפואית וכרכזת ועדת בריאות הובילה את איכלוס המרפאה החדשה.
היא אף שימשה כנציגת הקיבוץ לועד הפועל של השומר הצעיר.
כשנקרא דניאל להקים בית ספר לקרמיקה באבידג’אן שבחוף השנהב אפריקה, היא נסעה איתו ועם שלושת הבנות, שם פעל דניאל ואף יצר והציב בעיר מספר עבודות קראמיקה מרשימות.
כשחזרו לארץ נכנסה לעבודה בריכוז הסנדלריה, היו לה קשרי ידידות מיוחדים עם גיגי הסנדלר משדרות והייתה זאת עבודה אהובה עליה מאוד.
את ההבנה שגילתה לתהליכים החברתיים שעברו על הקיבוץ המשתנה, היא הביעה במאמר קצר בעלון הקיבוץ בו התייחסה לסגירת חדר-האוכל והטענות שהופנו עקב כך אל דור הבנים המשליך, כביכול, את הזקנים ככלות כוחם, במאמר זה כתבה: “לא מגיע לדור הבנים יחס כזה, להיפך, נחזיק להם אצבעות ונעזור להם במאמציהם ליישר את העגלה ולהביא אותה למקום בטוח לטובתם ולטובתנו”.
בחלוף השנים ועם התדרדרות מצבה, ניתקה לאורה את עצמה מהווית החיים ברוחמה ואט אט הלכה והתרחקה מאיתנו עד הקץ הבלתי נמנע.
אנחנו משתתפים בצערן של דינה ורות וכול משפחת נחום.
נוחי לאורה, חברת רוחמה הוותיקה, באדמת ביתך בשלום.
