מרקוביץ משה ישראל ז”ל

דף הנצחה למרקוביץ משה ישראל ז”ל (20/11/1884 – 15/05/1970) ( – ט תש”ל )

משה ישראל מרקוביץ’
עם מותו של משה מרקוביץ’, אביו של חברנו דב, באו אל סיומן 86 שנות חיים של יהודי עממי ושורשי, אשר התנסה בכל התלאות אשר פקדו את עמנו במאה הנוכחית, אך יכול להן וזכה לשיבה טובה בקרב בניו ונכדיו.
משה מרקוביץ’ נולד ברומניה, בעיירה קטנה, נגרשטי. על פי מצוות אביו התחיל בלימודי תורה מתקדמים, אך נאלץ להפסיק, משום שבגיל צעיר הוטלה עליו דאגת הפרנסה של המשפחה כולה. כאשר הקים משפחה משלו, נדד בין עיירות מולדביה, כדי להבטיח קיום והשכלה לשני בניו. ישירותו הפשוטה לא הכשירה אותו למסחר בו עסק כדי מחייתו. אך זו הישירות, חוננה אותו בלב מבין לדרכיהם של בניו המתבגרים. זיקתו העמוקה למסורת היהודית, לא עמדה בדרכם של הבנים אשר דבקו ב”השומר הצעיר”. באותם הימים, בוטושן, העיר בה חיו, היתה למודת רדיפות משטרתיות והיסטוריה אנטי קומוניסטית. צעירים יהודים, ובכללם חברי השוה”צ נרדפו עד צוואר. לילות רבים של חרדה עברו על אבא מרקוביץ’ ועל רעייתו, בלילות העוצר והחיפושים. הוא לא היה שלם עם אמונותיהם של הבנים, אך רחש להם כבוד ולא ניסה לכפות את אמונתו עליהם.
בכוח אמנותו שלו, התגבר על צוק העיתים, עבר את מוראות המלחמה והגיע ארצה, בשנת 1949, כדי לחיות עם בניו בארץ הקודש. הוא נשאר נאמן לעצמו, אך היה גאה על מפעל בניו בארץ.
הוא חי יחד עם רעייתו בקיבוץ, נבדלים במשק ביתם, צנועים ושקטים, על פי דרכם ואמונתם במשך 20 שנה. על אף 65 שנותיו, לא בחר במנוחה. הוא השתלב בעבודה ב”המברשת”, לפי יכולתו. מדי בוקר צעד האיש הגבוה והכפוף קמעה, המחייך, המפויס, אל מקום עבודתו והתמיד כל עוד עמדו לו כוחותיו.
שעה שהעפר כיסה את ארונו חלקו לו חברי הקיבוץ את הכבוד האחרון ושתפו את עצמם בצער המשפחה – רעייתו, הבנים, הכלות והנכדים.