דף הנצחה למירון יהודית (דוסיה) ז”ל (13/06/1917 – 27/12/2004) ( כג סיון תרע”ז – טז טבת תשס”ה )
יהודית, המוכרת לכולנו כ”דוסיה”- הייתה מאותם האנשים אשר סגרו את העבר בלבם ולא גילו כמעט לאף אחד את אשר מייסר את נפשם. הדברים אמורים בעיקר בבני המשפחה אשר נספו בימי השואה. אנחנו יודעים שדוסיה נולדה ב-13 ביוני 1917, בעיר קייב באוקראינה לאב מרדכי ולאם מרגלית, למשפחה שחיה אורח חיים ליברלי. עם תום מלחמת העולם הראשונה המשפחה עברה לפולין והתיישבה בעיר ברזנה אשר בווהלין המזרחית. האב המשיך לעבוד שם כמנהל חשבונות. דוסיה התייתמה מאמה בינקותה כשהאם נהרגה מכדור תועה. במהרה האב נשא את אחות אשתו המנוחה ודודיה גדלה כבתה לכל דבר. רק בשלב הרבה יותר מאוחר נודעה לה האמת. בינתיים נולדו עוד ארבעה ילדים. כבת בכורה דוסיה נדרשה מגיל צעיר לקחת על עצמה אחריות, לעזור בניהול הבית ובטיפול בילדים. אם כי לא סיימה את לימודיה התיכוניים, דברה עברית רהוטה. בנעוריה דוסיה הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” ואף יצאה להכשרה במשך שנה וחצי. ב-1 בספטמבר 1939, ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעה לארץ באוניית המעפילים האחרונה- “טייגר היל”. שנה אחרי שבאה לקיבוץ “העמל”, נישאה לדב מירון וב- 1944 נולד בכורם, עומרי, אחר כך ב- 1950 מוטי, וב1953 עמיחי. דוסיה כהנה בוועדות שונות: מזכירות, פוליטית, תרבות ובעיקר בוועדות חינוך ויעוץ. רטוב שנותיה כחברת קיבוץ השקיעה את עיקר אונה בחינוך. בתחילה הייתה גננת, המשיכה כמורה בתיכון המקומי, כפי שנקרא אצלנו “המוסד החינוכי”. עם מעבר החניכים לבית הספר האזורי גם היא נדדה לשם. בחלוף השנים פעלה כיועצת חינוכית והתמידה בכך, לפי דרישת בית הספר, הרבה מעבר לגיל הפנסיה. השנים האחרונות היו קשות לדוסיה. כאשר בעלה דב ז”ל לא היה יכול לסייע לה יותר, נקלטה בחדרי החולים שלנו ומשם עברה לבית אבות באשקלון. לאחרונה סבלה מכאובים רבים והמוות גל את ייסוריה. קורותיה של דוסיה כרוכים בספר החיים של הקיבוץ. תהא מנוחתך עדן, דוסיה.
