משה אמסלם ז”ל

משה אמסלם ז”ל
משה לבית אמסלם, נולד בשבעה באפריל 1937 להוריו אלברט ומרים בעיר מידלט במרוקו. במשפחתו היו שישה בנים ובת.
המשפחה חייתה באורח-חיים מסורתי והקפידה על מנהגי הדת והמסורת.
שפת הרחוב הייתה ערבית-מרוקאית ומשה הבין ואף דיבר בה.
בשנת 1951 , בהיותו בן 14 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והגיע עם קבוצת “לפידים” היישר אל קיבוץ רוחמה.
מאז ועד יומו האחרון היה חבר רוחמה, מכאן יצא אל השרות הצבאי בנח”ל, והנה חזר מכול שרות מילואים.
בימי עבודתו הראשונים כבוגר עבד במדגרה של הלול, אחר כך כ-11 שנים במחלקה לייצור מברשות צבע של מפעל “המברשת” ועוד 40 שנות עבודה ,
עד גיל הפנסייה הוא הקדיש לענף המים של הקיבוץ.
העבודה הזאת שנעשתה בתחילה לצד חברים וותיקים כמו אברהם פסח ועלי חיימוביץ’, לא הייתה קלה כלל וכלל,
עם השנים התשתיות התבלו ואילצו את העוסקים בשמירתן לעבוד בפרך, אך משה מעולם לא התלונן, והתייצב תמיד לכול משימה ברוח טובה,
גם כשהוא נאלץ להתמודד גם מול המוסדות שלא נענו לדרישותיו לשפר את מצב הצנרת.
החברים מספרים שהיו לו ‘ידי ברזל’, והיה סוגר ופותח מחברים ללא מפתח צינורות.
העבודה הזאת הציבה גם התמודדות מול חברים פרטיים גם כאן הוא מצא את הדרך להימנע מעימותים מיותרים.
בנוסף לעבודה הוא שימש קדנציה כרבש”ץ רוחמה, בועדות חברים, רכב וחינוך ועזר בהכנת חגים.
כדי להשלים במשהו את הידע הכללי, הוא יצא, בהיותו בן 41 , לקורס של שנת לימודים ב ‘תיכונייה’ באפעל וחזר משם מרוצה מאוד.
משה הכיר את נירה ברוחמה , הם נישאו ונולדו להם אילנית, אושרה, גלית וצפריר.
כאשר יצא לפנסיה התמסר לטיפוח הגינה סביב ביתו, וטרח בגידול עצי הפרי.
בשנים האחרונות, הוא רכש כלי-רכב חשמלי קטן, איתו היה סובב ברחבי רוחמה, ואוסף חומרים למיחזור,
דמותו השפופה, עם הסיגריה שכמו מעושנת מעצמה בזוית הפה, הייתה חלק בלתי נפרד מנוף היום-יום של המקום.
משה חי ברוחמה 72 שנים , הוא הכיר בה כול צינור וכול ברז מים, ידיו העמלניות חפרו בה עשרות בורות, בחלקם שתל עצים ושיחים ברובם טמן צינורות או תיקן פרצות של מים.
לא קל היות אדם לבדו, אך סיוריו על מדרכות הקיבוץ כמו השאירו אותו נוכח יום אחרי יום בהווית המקום וחבריו והבית שלו זוכר ומוקיר אותו על הכול.
לאילנית, אושרה, גלית וצפריר , נירה וכול בני המשפחה, אנחנו משתתפים בצערכם בהילקח מכם אב וסב המשפחה.